נייר, אורז ומה שביניהם (או מה שאין ביניהם)

העולם המערבי מסתכל על התרבות היפנית לא פעם בהשתאות, בבלבול או בחוסר הבנה. היכולות הטכנולוגיות של היפנים נחשבו מאז ומתמיד פורצות דרך, מקוריות וחדשניות. באופן מפתיע, תרבות הדיור היפנית רחוקה מלהיות חדשנית, ובמאות שנות קיומה, יפן עשתה מעט מאד שינויים בכל מה שקשור למבני המגורים שלה. כולנו מכירים את זה שהקירות הבתים ביפן עשויים נייר, מתוך הרעיון שבתים כאלו עמידים בפני רעידות אדמה. חלקנו אף מכיר את מחצלות ה”טאטאמי”, שהן בעצם המזרן היפני שמידתו הסטנדרטית (1.91מ’ על 0.955 מ’, אם כבר שאלתם) מהווה את יחידת השטח על פיה נמדד שטח הדירה ומחירה. כמה מכם מכירים את הבנייה המודרנית ביפן? האם למשל ידעתם שיש תקינה מאד נמוכה לבניה ביפן, כך שכמעט כל אחד יכול לבנות בית ביפן, ואנו מתכוונים אפילו לבניין עם כמה קומות. העדר התקינה, אם נשים לרגע את עניין הבטיחות בצד – נותן לקבלנים ולבונים ביפן חופש עשייה גדול מאד. החופש הזה כמעט לא בא לידי ביטוי ביצירתיות, ולצד הפתרונות המיניאטוריים למגורים, כדוגמת ה”קפסולות” – הבניה ביפן מיושנת ובסיסית מאד. עד כדי כך מיושנת, שברוב המבנים ביפן גם הפרטיים וגם הקומתיים אין שום בידוד או אפילו מחשבה על אקוסטיקה ואיטום. זה אומר שאם השכן שלכם שומע רוק כבד וטוחן פיצה – אתם מקסימום מזמינים לו משטרה שתרגיע אותו. ביפן זה יכול להגמר בחרב סמוראים לבטן, שמאד קל להשתמש בה כי הקירות ביפן לא עמידים לכלום.

אז מה הסיבה האמיתית לחוסר ההשקעה בבנייה היפנית מתחיל בתפיסה עתיקת יומין, שלא ממש משתנה. אותה בניה מסורתית בנייר ובעץ אכן שרדה יפה רעידות אדמה, אך לא עמדה במבחן הזמן. תוחלת החיים של בית ממוצע ביפן עומדת על 30 שנה, ולמעשה דירה בת 15 כבר אינה שווה אגורה שחוקה, ולא ניתן יהיה למכור אותה לאיש. ההבנה הזו גורמים ליפנים להתייחס לבתים שלהם כאל “נכס זמני”, בדיוק כמו מכונית וטלוויזיה. כל הבתים היפיפיים והקסומים שאנו רואים נותרו רק עבור קיסרים ותמונות אווירה. למרות שהאוכלוסיה היפנית מצטמצמת – מדי שנה נבנים בה למעלה ממיליון בתים חדשים. הקבעון בתרבות היפנית וההבנה כי כל כמה שנים כל בית ייהרס וייבנה במקומו אחר – הם אלו שגורמים לכך שאם תגורו שם – כנראה שיהיה לכם קר מאד בחורף, חם מאד בקיץ, ואם השכן שלכם יהיה רוקר סטלן – כדאי שתתארגנו על חרב.

כתבות נוספות שיענינו אותך

Share on Facebook